רבי מנחם
מנדל מקוצק
רבי מנחם
מנדיל מורגנשטרן, הצדיק מקוצק נולד בשנת תקמ"ז בעיירה
גוראי שבפלך לובלין, אביו ר' לייבוש מתנגד חריף לחסידות
חינך את בנו המחונן על ברכי התורה. ובעודנו נער בן
י"ג כבר היה בקי בש"ס ומפרשים, בעת ישבו בבית
חותנו בטומשוב נמשך רבי מנחם מנדל לחסידות
והפך לתלמידם של רבי שמחה בונם מפשיסחה והחוזה
מלובלין. האברך רכש לעצמו מעריצים רבים ביחוד
בקרב החסידים הצעירים והלמדנים הגדולים, והם שנסעו אליו
בהמוניהם לאחר שבנה את חצרו בקוצק. על תלמידיו
נמנו גם הצדיקים מגור בעל "חדושי הרי"ם" ורבי
חנוך הנוך מאלכסנדר. דרכו המקוריתת צורת תגובתו ובטויו
הסתומים עוררו את התנגדותם של כמה צדיקים. עשרים שנה תמימות
התבודד באהלו ולא רצה לראות פני איש. נפטר ביום כ"ב
שבט תרי"ט. את מקומו מילא בנו רבי דוד אבל בפחות
הצלחה. תורותיו של רבי מנחם מנדיל מפוזרות
על פני ספרים רבים; בחלקן הגדול לוקטו וסודרו
בספרים "אהל תורה" ו"אמת ואמונה".
הכרת
הבורא
א
בן מ"ח
שנה הכיר אאע"ה את בוראו. מ"ח שנה ה" הולך וחוקר
בענין הכרתו ית' עד שהגיע לשנת מ"ח הכיר את בוראו
ממש. אמת ואמונה שיח.
ב
יש בעולם
חוקרים ופילוסופים וכלם חוקרים וחושבים בידיעת
אלקות, אך כמה יכולים הם להשיג? לא יותר ממדריגתם
ושכלם. אבל עם בנ"י קדושים הם יש להם כלי עשי'. פי' מעשה המצות, ובזה יכולים
להשיג עוד יותר ויותר ממדריגתם עד מדריגת מלאכי
השרת, וזה נעשה ונשמע. אם יהי' לנו כלי עשי' נשמע ונשיג
הכל מעלה למעלה. שם שלג.
קנאי
אינו יכול להיות מנהיג
יפקוד
ה' אלקי הרוחות -- מדוע לא בקש משה ע"ז עד עתה
ולא תכף שנודע לו כי לא יכנס לא"י. רק הענין שקודם
מעשה זמרי חשב כי בטח פנחס קדוש ה' ימלא מקומו, אבל עתה אחרי
שראה קנאתו לשם ה', אף שהיה דבר גדול מאד שלא נערוך
אליו קדושתו והשי"ת אמר הנני נותן לו את בריתי
שלום,
וגם עצר המגפה מעל בנ"י, אעפ"כ אמר מרע"ה אין קנאי יכול
להיות מנהיג ישראל לזאת בקש יפקוד וכו'. שם תתק"ד.
סבלנות
כשם שאין
פרצופיהן של אדם שוים כך דעותיהם של אדם אינן
שוות,
כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של אדם אחר אינו
דומה לשלך כך תסבול אם דעותיו של אחר אינן דומות
לדעותיך. שם תרנ"ח.
עובד
ה'
אשרי
אדם לא יחשוב ד' לו עון; -- אשרי אדם שהוא בבחי' גדולה כזו
לא יחשוב ד', שאם יקרה לו איזה זמן פנוי מדביקות
ה' ומחשבות ה' נופל מזכרונו נחשב זה אצלו לעון
גמור,
ואין ברוחו רמיה פי' שרצונו להיות מעובדי ה'
הוא רצון אמת שאינו מרמה את עצמו. שם י'.
איש אמת
חטא המרגלים; הלא אמרו אמת? אך תיבת אמת
אין פירושה שיאמר על דבר שידוע שהוא כן, כי אם יאמר
ההיפך יהי' שקרן. אך אומרים עליו שאינו שקרן. אבל לא איש
אמת. רק
באופן אם יזדמן לפניו דבר שלמראה עיני האדם
נראה להיפוך ממאמר השי"ת והוא מיגע א"ע ועושה
כל תחבולות למצוא דבר ה' לאמתו, זה נקרא איש אמת.
וחטא המרגלים שלא רצו להעמיק בזה לאמת דבר
השי"ת כמו שעשו יהושע וכלב. שם תפ"ה
רך הלבב
שמע ישראל! אפילו אין בכם
זכות אלא ק"ש בלבד כדי שיושיע אתכם, וק' הכתוב -
מי האיש הירא ילך וישוב לביתו - והירא מעבירות
שבידו, ואפילו יש בידו ק"ש והרבה מצות. אם האיש
חזק ואמיץ לב שמשום זכות הק"ש לבד יציל אותו
הי"ת וגדול בטחונו כ"כ, אז וודאי כדאי הוא להנצל, כי באמת אין
לו שום יראה. אבל מי שאינו חזק בנפשו כי בזכות
ק"ש בלבד ינצל וירא ורך הלבב מוכרח לחזורו אא"כ
נקי מכל העבירות. שם השט"א
הגאה
והשפל
משפיל
גאים עדי ארץ, היינו הגאה אף שמשפילין אותו
מן השמים נשאר בגאותו בעצם, ולכן משפילין אותו
עד אין סוף. והשפל בעצם אף שמגביהין אותו נשאר במדריגתי
שפל יותר כמ"ש קטנותי ואין סוף להגבהתו. שם עא.
בני אלים
הבו לה'
בני אלים כשאדם רוצה לעמוד להתפלל לפני הקב"ה
מסתתמין טענותיו מחמת יראה, ושהוא יודע קטנותו
ושפלותו שאינו עושה כלום מה שצריך לעשות, כידוע ליו"ח
ובעלי נפש, אך זאת היא טענתו שהוא בני אלים
בני אברהם יצחק ויעקב ולכן צריך אתה לקבל תפלתי
וזה הבו לה' פי' הזמנה, שהוא רוצה להזמין א"ע לפני השי"ת. העצה הוא בני
אלים שיאמר להקב"ה שהוא מבני אבות הקדושים.
שם קמו.
עצבות
הרופא
לשבורי לב א"כ הוא בריא ומה זה מחבש לעצבותם? אך אעפ"י ששברון
לב גדול וחשוב אבל העצבות שבתוכו הוא הרע המעורב
בטוב.
וזה קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח שבתוכו
יושיע. שם קסג.
הטוב
והחיים
ראה נתתי
לפניכם את החיים ואת הטוב, -- התורה אמרה ראה! אך אדם קצר
עינים אינו רואה אף כשעושה טוב גם מעשים טובים,
אך הוא מקדים את הטוב לפני החיים עושה את הטוב
בשביל נגיעה לשם הטבת החיים, אך התוה"ק הקדימה
חיים לפני הטוב כי לא נבראו החיים רק בשביל
לעשות טוב, שם תרנ"ה,
הלחץ
הנפשי
הציד
התנצל לפני אליהו על שאין לו דעת ללמוד, והשיבו אליהו
ז"ל הלא אתה לא נולדת ציד ומהיכן באה בינה ושכל
להבין זאת המלאכה? אלא שהדוחק מפרנסתך לחצך והביאך
לזה, כך
אם היה לך דוחק גדול כזה בנפשך על שאתה חסר
מהתורה ומרוחק מהשי"ת והיית כ"כ טורח בשלמות
נפשך כמו שאתה טורח בשלמות גופך בבל כחך, בודאי
ג"כ השגת והבנת דרכי ה' באמצעות יגיעתך. שם סג.
משפט
ה'
ה' לא
יעזבנו ולא ירשיענו בהשפטו. -- מהו המשפט כל הענין
מרצון הרשעים לדרוך קשתם לטבוח ישרי דרך. רשעים המה כחות
א' ההצוניים המעקמים דרך הישר ב' רשעים ממש
לצדיק ובכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא
הקב"ה
לא היה יכול לו, ואם בעצמו עושה איזה כח שייך עזר
גם מזולתו, אכן לפעמים ימצאו עתים כאלו אשר כח האדם
כלה ואין לעמוד על נפשו להתגבר על המונעים, המה הכחות הרעים, נקרא נפילת
המוחין. ובאיזה אופן ימלט? הלא אם אין אף מעט מצד עצמו לא
יתכן ענין עזר. רק אז הוא תלוי במשפט אם בשום פעם
גמר בדעתו עשות דבר זה במס"נ אזי אעפ"י כעת חלש
מאד ואינו יכול בעצמו להתגבר נגדם הן ברוחני
ובגשמי כי צופה רשע לצדיק ומבקש המיתו, עכ"ז
עושה זאת לבדו בלתי אתערותא מכח האדם וזה הוא
ענין המשפט. שם תקע"ח.
מתון
ועצל
מתון
הוא העושה בישוב הדעת ע"כ אינו ממהר לעשות דבר
- ועצל הוא להיפוך שמתעצל להתיישב בדעתו ועושה
בלי הדעת. שם לח.
על כמה
החקירה פסולה
מהלך
בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן
זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב
בנפשו.-- ופי' הרע"ב דאשמע רבותא. דאע"ג דעל ידי
כן הוא מברך ברוך שככה לו בעולמו אעפי"כ מעויין
עליו כאילו מתחייב בנפשו מפני שהפסיק ממשנתו,
עכ"ל יעו"ש. ויש להבין; למה באמת מתחייב בנפשה הלא מברך
ברבה ומשבח להשי"ת? ונראה ליישב; דהנה האבות קודם
מתן תורה היו משיגים את השי"ת ע"י החקירה בשכלם
ומעת שנתן השי"ת את התורה אסר לנו את החקירה
רק שע"י התורה צריך להשיג את השי"ת, וזה הפירוש שמפסיק
ממשנתו ועוסק בחקירה ואומר מה נאה אילן זה
וכו' היינו שחוקר ומעמיק בשכלו מהיכן יש כח
לאילן הזה שיצמח אם לא בכח מאמרו ית' ורוצה
להשיג את השי"ת ע"י חקירה, בשביל זה מתחייב בנפשו.
אהל תורה ליקוטים.
לשם שמים
וכל מעשיך
יהיו לשם שמים פירוש ;שהלשם שמים יהיה גם כן לשם שמים.
שם שם לקח טוב.
ויקחו
לי תרומה
הה"ד כי לקה טוב
נתתי לכם תורתי אל תעזובו. את המקח שנתתי לכם, הענין שלשון
אל תעזובו הוא רק בדבר שיש בו אחוזת יד אדם
משא"כ בתורה שהוא השכל המושג במחשבת האדם ואינו
נאחז ביד הל''ל תורתי -- תלמדו - ולכן אמר המד' אל תעזובו את
המקח שבכל יום ויום מזמין השי"ת להאדם דברים
טובים אשר על ידם יתעורר האדם להטות אוזן לד"ת
כמו האב אשר מזמין לבנו יחידו דברים טובים
שעל ידם יתמשך לבו לרצונו, וזה פירוש אל תעזובו
את המקח הדברים שעל ידם נמשך להתורה ולא לעזוב
מה שהשי"ת לוקח אותו וממשיך לבו אליו ית' כמו בכל יום
בת קול יוצאת ולמה יוצאת אם אינה נשמעת? ופירשו אע"פ
שאינו נשמע להגוף עכ"ז הנשמה שבאדם מתעוררת
ע"י שמיעתה אמת ואמונה תט"ו אל תיראו אל תיראו
על המיתה הטבעית אין לדאוג, שכן סוף כל האדם ובפרט
במס"נ שהוא מיתת נשיקה שהגדולים נתאוו לזה. אך עיקר יראתו
לבלתי תחטאו שבזה תגרמו ח"ו פגם במרכבה הקדושה
עד שיתקלקלו הצנורות בזה ובבא שם קי"ד ההקדמה ולא
במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו לכאורה
קשה ע"ז במה שהזהיר התנא שלא ללמד סתרי תורה
רק לחכם ומבין מדעתו ולא לזולת. הלא גם אם ילמדו
אותו כמה וכמה לא יתפוס בו אם אינו מוכן לכך
בהזדככות החומר העכור. אכן יש לומר שעיקר האזהרה שגם
ההקדמה אסור למסור לו כי עוד יתקלקל ויגרע
ויפול מעבדות עי"ז. אהל תורה
חגיגה.
אורו
של משיה
ויהי
בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי
)בראשית לח־א( במדרש רבה: ר' שמואל בר נחמן (פתו ו
) --(ירמיה כ"ט) כי אנכי ידעתי את המחשבות; שבטים
היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויוסף בשקו ותעניתו.
ויהודה היה עסוק ליקח אשה והקב"ה היה עוסק ובורא
אורו של משיח,
מדרש
זה תמוה לכל רואים. ואמר רבינו הק' הרבי רש"ב
מפשיסחה זצוקללה"ה, שהמדרש בא להורות לנו ענין
נפלא, דכל השבטים ויעקב היו עסוקים בצום וצעקה
לה'. השבטים בשביל מכירת יומף, גם יוסף על מכירתו
ויעקב התאבל על בנו והיו מתפללים לה' בכל לבם
ובכל נפשם. יהודה היה עסוק ליקח אשה, נמצא לעיני
בשר היה ענינם יותר לה', כי הוא היה עסוק בנשיאת
אשה אעפי"כ אמר המדרש, שאין שום אדם יודע מחשבות
הטמונות בלב איש 'ראה הקב"ה יותר מעשה יהודה
וממנו היה בורא אורו שלמשיח. עד כאן דבריו הקדושים
ברמז גדול מאד,
כי לא
נתבאר כלל מה היתה כוונת יהודה בנשיאת אשה?
נראה ביאור הדברים, כי כאשר ראה יהודה מה שנעשה
וכי נגרם הכל עפ"י עצתו, נמס לבבו בקרבו והלך
במרירות גדולה מאד עד כי נתבטל ממש ממציאותו,
שכ"כ דן בדעתו והחליט במחשבתו אשר בודאי האביד
את כל מה שסיגל מיום הוולדו עד היום. וכמעט
כלתה נפשו מגודל המרירות עד כי נתישב בדעתו
ואימץ את רוחו וגמר בלבו להתחיל לקיים התורה
מחדש ולהכין לבבו מעתה לעבוד את ה' אלהיו כתינוק
שנולד מפני שחשב, כי כבר איבד את הראשונות,
והתחיל לחדש עבודתו מהמצוה הראשונה ישבתורה.
וזאת המחשבה היתה כ"כ יקרה לפני היודע
מחשבות ובוחן לבבותעד שממנו היה בורא אורו
של משיח. אוהל תורה וישב.
יינה
של תורה
כי טובים
דודיך מיין. כי יש הרבה דרכים להתקרב עצמו לעשי"ת
אלא כל הדרכים בחזקת סכנה, ואך ע"י התורה היא
דרך אחת בטוחה, וזה כי טובים דודיך מיין, היינו שהידידות
טובה ובטוחה אימתי כשבא מהן יינה של תורה. אמת ומוּנה ל"ט.
א"ב
קינות
דירמיהו המה בא"ב מחמת כשירמיה' ראה החורבן
וגודל ההשפעה והקדושה שניטל מאתנו היה כמעט
בדעתו שבלתי אפשרות לישראל, ולעולם שום קיום
ח"ו על
שכמעט כלתה נפשו מגודל המרירות לולא שראה שיור
התורה וזה היה לו ניחום ולכן נקרא מנחם אב ומזה
הטעם גם הודוי בא"ב כנ"ל. אמת ואמונה נ"ט,
סעודה
שלישית
יפה שעה
אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. אימת היא השעה? הכוונה על זמן
סעודה שלישית, שהוא מן המנחה ולמעלה שאסור אז לקבוע
מדרש ולימוד יפה אותה שעה לתשובה ולהתיישב
אז היטב על מעשיו בעוה"ז ועל ענינו ותכליתו
וזה שאומרים בזמר חדו השתא בההיא שעתא פי' אותה
השעה, שם י"ב,
הזעקה
הגדולה
הנכנס
לבקר את החולה אומר שבת הוא מלזעוק ורפואה
קרובה לבוא היינו כאשר יש לו לאדם לזעוק חלילה
ורוצה לזעוק ואינו יבול לזעוק זאת הנה זאת
היא הזעקה הגדולה, אהל תורה
שבת,
ההבדל
בין חסיד למתנגד
חילוק
שבין חסיד למתנגד החסיד יש לו פחד ומורא מפני
השי"ת ומתנגד יש לו מורא מהשלחן ערוך, אמת ואמונה תרע"ה,
ממכתביו
ב"ה יום
ה' עש"ק פ' יתרו פק"ח לפ"ק פה טאמשוב החיים והשלום
וברכה וכ"ט לכבוד ידיד ישראל וידיד נפשי אהוב
לבי הרב הגאון החריף בכל מושכל מ"ה יצחק מאיר נ"י
ויזרח לא אוכל עוד להתאפק ולהחריש כי מאד יחרד
לבי על אשר לא הגיעני ממנו מכתב זה כשלשה חדשים
ועגמה נפשי מאד, בשבתי בדד גם בתוך רעים האהובים, כי לא המה ינחמוני
מהגיון לבבי וכאשר הייתי באמנה אתו בהיותי
בווארשא כן גם עתה כל הנשארים מפשיסחא אנשי
אדומו"ר נבג"ם לבד מהצעירים אשר מבוקש עז בלבבם
להאיר להם מחשיכה המה נשארו באמונתם והנשארים
המה הבל. לבד אליו נשאתי נפשי לנחמני במכתבו
ממעמדו ביום וארא רכתי אליו מכתב ותשובתו עוד
לא ראיתי ע"כ מבוקשי לנחמני במכתבו גם מכאב
הצדדים לא אוכל לשבת על מקום זמן מסוים וזה
לי לצער גדול והדעת נעדרת. הנה דאגתי על ידידי
אם איננו מעט פרוש מחמת הבדידות כל המו"מ משונאי
יצא מלבבי. האמת אגיד ולא אבוש כי יוכלו להיות זמנים
אשר אין בידינו לשלם על הפאסט ואם לא זאת לא
כחדתי מכתבי לזמנים ארוכים בעד אוהב נפשו נפש
ידידו הרוצה להתנחם בנחמתו בכ"ט עולמים מנחם
מענדיל מטאמשוב, אהל תורה
אגרת הקודש,
על עצמו
א
אתה יודע
מי אנכי הי' י' ר' בער ר' ר' שמעלקא ר' ר' אלימלך
רבי מלובלין היהודי הקדוש ר' ר' בונם ואני השביעי
דער "קווענט עססענץ" תמצית סכולם אני שבת, אמת ואמונה תחקי,
ב
בבקר
קודם התפלה היום כשנערתי משנתי הייתי סבור
שאין אני אדם חי. ופתחתי את עיני וראיתי הסתכלתי
על ידי וראיתי כי אוכל למשמש בהם ונטלתי אותם
הסתכלתי על רגלי וראיתי כי יש לי רגלים להלוך
כמו"כ שאר איברים וברכתי בטוב ברוך מחי' המתים
שראיתי כי אני אדם חי. שם
שלד.
מסיפורי
קאצק
לצדיק
מקוצק בא פעם אחיו, השמש שומר הסף לא רצה להכניסו
מחוץ לתור, רגז אחי הצדיק ואמר כלום ידעת מי אני
הגד לצדיק שאחיו בא! אצלי השיב השמש אין הבדל, בולם שוים הבא
ראשון נכנס ראשון. כעס האורח ורטן, הוא לא רצה
לחכות יותר נכנס השמש לחדר הרבי שהה בו רגע
קט יצא ואמר הרבי צווה לחכות כל היהודים אחיו
הם פסק הרבי. מבוייש עמד אחיו של רבי מנחם מנדיל
וחכה לתורו. משהגיעה שעתו נכנס לחדר הצדיק
נגש לשלהן קבל שלום מהרבי והאח ביקש ברכה הוא
זקוק לרפואה שלמה שאל הרבי מה שם אמך? הרי אחים
אתנו תמה האורח וחרד. השיב הצדיק על עצמי איני
יודע דבר ותבקש שאדע את שם אמך? חסידי קוצק
מוסיפים זהו הסוד שבפסוק "האומר לאביו ולאמו
לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר". קאצקער מעשיות.